שימור מבנים

שימור מבנים היא פעולה אדריכלית-הנדסית שנועדה לחדש מבנים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית ואדריכלית. פעולת השימור כוללת מכלול פעולות שמטרתן להבטיח המשך קיום תקין ושלם של המבנים והאתרים המיועדים.

הפרקטיקה של השימור כוללת: הגנה (על ידי גידור או קירוי), תחזוקה, ייצוב, שימור הקיים (Preservation), שחזור (החזרת האתר לצורה שהייתה בעבר ללא תוספות או שינויים), שיקום (כולל התאמה מחדש), בנייה מחדש (רה-קונסטרוקציה על סמך תיעוד), העברה (של המבנה למקום אחר), פירוק והרכבה מחדש, שכפול (יצירת העתק מדויק, "Replica"), ושימור חזית או פרטים. קיימות מספר גישות של שימור הנובעות מהשקפות עולם שונות וצורות התייחסות שונות לתפקיד המבנה במרקם העירוני או באתר בו הוא נמצא, לחלקו במורשת ההיסטורית ולמאפייניו העיצוביים והאסתטיים.

גישות בשימור

הגישה ההיסטורית, מבקשת שהבניין יספר את סיפור ההיסטוריה של המקום.
הגישה האדריכלית, מבקשת שהבניין (והסביבה שלידו) יעשירו את חוויית המקום.
הגישה התרבותית, מבקשת שהבניין יתרום לגיבוש של זהות תרבותית מקומית.

שלוש הגישות קיימות. אבל אם נחפש מבחנים אובייקטיביים יותר, להגדרת ערך של בנין או סביבה, כדי שיצדיק פעולה של שימור, נגיע בדרך כלל לפרמטרים עיצוביים, אדריכליים, ויזואליים וקוגניטיביים, שתלויים יותר בבניין עצמו, ויוצרים סרגל הערכה יותר אוניברסלי לאיכות המקום. ערכים אלו מוגדרים היום מקצועית ומושפעים פחות מהעדפות פוליטיות. בישראל, הגישה ההיסטורית עדיין שולטת. באנגליה למשל, זכה מבחן השימור האדריכלי לקונצנזוס רחב. ארגון אונסק"ו אימץ את הגישה התרבותית ואכן, יש לכלול בהגדרת אופי של אזור לשימור גם מאפיינים תרבותיים וחברתיים.

התועלת המעשית

ערכו של מבנה משומר גבוה יותר מזה של מבנה חדש. השימור מהווה בדרך כלל פוטנציאל לפיתוח איכותי יותר של התכנון ומכאן של הנכס. יזמי נדל"ן משתמשים במבנה לשימור באופן שיעלה את ערך הפרויקט שלהם ומפיקים רווח כלכלי ממורשת התרבות. מאידך לעיתים מאפשרות הרשויות זכויות בנייה מיוחדת באתרים לשימור על מנת להבטיח את האינטרס הכלכלי של המשקיעים שנדרשים מצידם להשקיע משאבים רבים יותר על מנת לעמוד בתקני השימור.

שימור מורשת הבניה והתרבות הוכחה כמקדמת תיירות מעולה. האטרקציה התיירותית, ובמקרה הזה: האזור המשומר, מתנהגת כמו כל מוצר כלכלי. בדיקות כלכליות הוכיחו עליית ערכי הנדל"ן בסביבה המשומרת והגדלת הפעילות העסקית במידה משמעותית.

שימור מבנים במסגרת שיקום מרכזי ערים ופיתוחם הוא פרויקט כלכלי חברתי. קשה, אך ניתן לכמת את תועלתו בשיקום המרקם החברתי. נכסי מורשת מהווים כלי ליצירת גאווה והזדהות עם המקום, והם משמשים גם כאמצעי למשיכת תושבים חדשים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר וכן הון השקעתי חדש, וככאלה, הם אמצעי שיקומי לאוכלוסיות חלשות הגרות בסביבתם.

בנוסף יש למנות את הרווח התרבותי האסתטי הסביבתי, ואת מינוף השימור כאמצעי לחינוך ופנאי.

בעולם

אחד ממיזמי השימור הידועים ביותר הוא תנועת התחייה הגותית שקמה באנגליה בסוף המאה ה-18 ובצרפת באמצע המאה ה-19. מובילי התנועה יזמו שימור מבנים, וכנסיות בפרט, הבנויים בסגנון הגותי לצד בניית מבנים חדשים בסגנון המחקה את האדריכלות הגותית. בצרפת הובילו הסופר ויקטור הוגו, פרוספר מרימה והאדריכל אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק תנועה לשימור, שיחזור והשלמת מבנים מימי הביניים וכנסיות גותיות בפרט, כתגובה להריסת מבני דת וממשל עתיקים במהלך המהפכה הצרפתית.

בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לארץ ישראל מורשת היסטורית רבת שנים וקורות ההתיישבות בה נמשכות על פני חמשת אלפים שנה. תרבות הבנייה של העת העתיקה בארץ ישראל מעוגנת ב"חוק העתיקות", הדן ומבטיח את קיומם של מבנים ואתרים שנבנו עד שנת 1700.

מאז, במרוצת המאות האחרונות, התרחשו תהליכים חשובים בתולדות הארץ והיישוב, אשר יצרו מסגרות חברתיות שהשפיעו על טיפוסי היישובים שקמו בארץ ישראל. המבנים והאתרים, שהם תולדה של התהליכים האלה, נותרו ללא הגנה חוקית. ההתעוררות הציבורית לשימורם של מבנים בני עשרות ומאות שנים התגברה בעקבות הרס אתרים היסטוריים במשך עשרות שנים, במיוחד אובדן בניין הגימנסיה הרצליה בתל אביב, אשר הובילה להקמת המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, בחסות ועדת החינוך של הכנסת והחברה להגנת הטבע.

שחזור צבעי קיר,